הפאנל של 'סלאומית' בוחר את מצטייני עונת 2018/19: ההצלחה של קרית מוצקין ורעננה באה לידי ביטוי גם במצטייני העונה. מי שחקן ההגנה, המאכזבת ויתר הנבחרים?
השחקן הישראלי: זיו בן צבי (מכבי קרית מוצקין)
אז נכון, הפלייאוף של זיו בן צבי היה פחות טוב מהעונה הסדירה אבל העונה של הרכז הייתה נהדרת, כאשר הוא מוביל את קבוצתו למקום השני בתום העונה הסדירה ולחצי גמר הפלייאוף. מכבי קרית מוצקין, בעונתה השנייה בלבד בליגה הלאומית, הפתיעה לא מעט אנשים. אחרי שצבר ניסיון בליגת העל, זיו בן צבי שב לליגה הלאומית ושיתף פעולה עם רועי פרל. השידוך הזה היה מוצלח כבר מפתיחת העונה. הרכז, שסיים שלישי בטבלת האסיסטים, הראה שהוא השתפר מאז הביקור האחרון שלו בליגה הלאומית. למעשה, אפשר לומר שמדובר ברכז שכבר קשה למצוא כיום. לא מן הנמנע שהעונה של מכבי קרית מוצקין הייתה נראה אחרת אם היה רכז אחר במקום בן צבי. כעת יצטרך בן צבי לבחור בין חזרה לליגת העל או להוביל קבוצת צמרת לליגה הראשונה אבל בכל מקרה הקליעה לשלוש תהיה חייבת להשתפר, בטח אחרי הפלייאוף האחרון.
סטטיסטיקה: 11.5 נקודות, 3.8 ריבאונדים, 6.6 אסיסטים (שלישי בליגה), 2.2 חטיפות (שני בליגה) ב-32 דקות.
השחקן הזר: ג'ארמר גאלי (עירוני 'יובלים' רעננה)
העונה האדירה של עירוני רעננה הסתיימה בטעם מריר, אבל ברור לכולם שאין ויכוח שג'ארמר גאלי היה הזר הטוב ביותר בליגה. כבר ממשחקי האימון היה ניתן להבחין שגאלי מתבלט, אלא שאז עוד לא ידענו עד כמה יהיה דומיננטי. לאורך השנה ראינו את מגוון היכולות של הפורוורד שניצל את מימדי גופו והשיג בכך יתרון. גאלי היה שותף לריצה האדירה של רעננה ואולי הוא הסיבה הראשית לכך שהקבוצה שלו סיימה את העונה הסדירה במקום הראשון. קשה להבין איך שחקן שהגיע מלוכסמבורג לליגה הישראלית בלט כל כך, אבל גאלי הראה שהוא שווה יותר מהליגה הלאומית וסביר להניח שהקיץ הנוכחי יהיה מאד מעניין מבחינתו.
סטטיסטיקה: 23.4 נקודות (37 אחוז לשלוש, שני בליגה), 6.4 ריבאונדים, 4.9 אסיסטים, 2.6 חטיפות (ראשון בליגה) ב-32 דקות. שני במדד היעילות עם 24.6 נקודות מדד.
משלימים חמישייה:
מייקל בריסקר (עירוני 'יובלים' רעננה)
אחרי הבחירה בגאלי לזר המצטיין, מגיע עוד נציג של עירוני רעננה. אחרי הזכייה בקיץ האחרון עם נבחרת העתודה באליפות אירופה, מייקל בריסקר היה מצרך מבוקש גם בליגת העל. בקבוצת האם שלו התעקשו עליו והרוויחו בענק. בריסקר היה לאחד הישראלים הבולטים בליגה ושיפר העונה משמעותית את המשחק שלו. מעבר לקליעה מחוץ לקשת שהשתפרה, בריסקר שיפר את החדירה לסל. הפלייאוף הוכיח שעל ברריסקר עוד לצבור ניסיון ולהשתשפף, אבל בעונה הסדירה קיבלנו מבריסקר תצוגות שלא היו מביישות שחקנים גדולים. סביר להניח שגם הוא ינסה את מזלו בעונה הבאה בליגת העל ואחרי העונה הזאת נראה שהליגה הלאומית הייתה תחנה בדרך לשם.
סטטיסטיקה: 14.4 נקודות (40 אחוז לשלוש, 85 אחוז מהקו), 3.1 אסיסטים ו-1.3 חטיפות ב-27 דקות.
בריסקר בדרך לסל (צילום: לימור מלינוף)
ווילי וורקמן (מכבי חיפה)
אחת הסיבות המרכזיות להצלחתה של מכבי חיפה. בעוד יתר הישראלים סיפקו עונה טובה אבל לא כל כך יציבה, ווילי וורקמן היה שם כמעט בכל ערב. מעבר לכך, הוא שדרג את עצמו בפלייאוף ובהתאם לכך גם מכבי חיפה הפכה לטובה יותר. וורקמן, שהיה אחד המועמדים הבולטים גם לתואר שחקן ההגנה, הנהיג והוביל את הירוקים לגמר ואולי גם ישלים את המשימה עם עלייה לליגת העל. לכל אורך העונה ראינו מוורקמן את מה שאנחנו רגילים לראות – מלחמה, הקרבה, תנועה ללא כדור והרבה אנרגיות. הפורוורד יכול לשחק במספר עמדות ואפשר את הגיוון בחמישיות. ספק גדול אם מכבי חיפה הייתה מגיעה לאותו מקום ללא ווילי וורקמן – וזה רק מעצים את החשיבות שלו.
סטטיסטיקה (עד לגמר): 14.5 נקודות (58 אחוז לשתיים), 9.1 ריבאונדים (3.1 בהתקפה, ראשון בישראלים), 3.3 אסיסטים, 1.5 חטיפות, 1 חסימות ב-32 דקות.
ווילי וורקמן בעוד רגע של טירוף (צילום: לימור מלינוף)
חאבייר קרטר (מכבי קרית מוצקין)
העונה המדהימה של מכבי קרית מוצקין רשומה לא מעט על חאבייר קרטר. שחקן נבחרת פנמה הציג לאורך העונה יכולת מרשימה ולרוב שמר על יציבות. המשחק של קרית מוצקין התבסס עליו וקרטר לא אכזב. המספרים היו מרשימים מהתחלה ורק פעם אחת העונה ירד הסנטר מדאבל פיגרס. קרטר הוכיח התמצאות טובה מתחת לסל וכשרון שלא רואים אצל כל גבוה. מעבר לכך, הוא ידע לשחק גם עם הפנים לסל ודאג לקלוע שלשה אחת בממוצע בכל משחק. לא מעט שחקני פנים טובים היו העונה בליגה אבל העונה הטובה של קרית מוצקין בשילוב היכולות של קרטר העניקו לו את המקום המכובד בחמישיית העונה.
סטטיסטיקה: 19.1 נקודות (53 אחוזים לשתיים, 42 אחוז לשלוש), 9 ריבאונדים ב-30 דקות.
מאמן העונה: אבישי גורדון (הפועל גליל עליון)
עד לחצי הגמר הקרב היה בין רועי פרל לאבי סוכר, אלא שהעלייה של הפועל גליל עליון לגמר העניקה את התואר לאבישי גורדון. לפני שלוש שנים הגיע גורדון לתפקיד המאמן בכפר בלום ומאז גליל עליון מתקדמת כל שנה בטבלה. בעונה הראשונה גליל לא השיגה פלייאוף, אשתקד השתפרה למקום השישי והדחה ברבע הגמר והעונה היא מוצאת עצמה מתמודדת על הכרטיס לליגת העל. אבישי גורדון נאלץ להתמודד העונה עם פציעות של שחקנים ובראשם גוני יזרעאלי, החלפת זרים בקצב ואפילו תקופה משמעותית ללא זר במהלכה גליל ניצחה ברעננה והציגה כדורסל חיובי עם דרך ושיטה. הסגל של גליל עליון טוב, אבל לא מדהים כך שגורדון ניצל עד תום את מה שיש לו ביד. לכל אורך העונה גליל שיחקה בשיטתיות עם הגנה חזקה והרבה הקרבה. עליית ליגה תמצב את אבישי גורדון כאחד המאמנים המבטיחים שיהיו בעתיד.
השחקן המשתפר: שגיב דוד (עירוני 'יובלים' רעננה)
כבר שנים ששגיב דוד הוא שחקן הספסל האולטימטיבי, מעיין שחקן שישי אם תרצו. העונה הוא הוכיח בענק שהוא הרבה יותר מכך. קפיצת המדרגה שעשה העונה היא אדירה ובהחלט גדולה יותר מכל יתר המועמדים בקטגוריה. הפורוורד הראה העונה מגוון של יכולות התקפיות שאת חלקן לא הכרנו בעבר. הקליעה משלוש קפצה מ-35 אחוז ל-40 וגם הוא היה חלק בלתי נפרד מההצלחה של עירוני רעננה. שגיב דוד תמיד היה שחקן שכל מאמן רוצה לצידו ובשנים האחרונות הוא קוצר הצלחות עונה אחר עונה. אחרי העונה הזאת נראה שהרצון לכך יגדל עוד יותר.
סטטיסטיקה: 11.4 נקודות (62 אחוז לשתיים, 40 אחוז לשלוש), 4.5 ריבאונדים, 2.6 אסיסטים ב-29 דקות.
השחקן המשתפר, שגיב דוד (צילום: לימור מלינוף)
פריצת העונה: רועי נציה (אליצור אשקלון)
מזה מספר שנים שרועי נציה מבלה בליגת העל כשחקן שרק משלים סגל. על אף שהיה חלק מנבחרת העתודה ונתוני הפתיחה שלו מרשימים, נציה לא קיבל הזדמנות ממשית להראות באמת מה הוא יודע. ההזדמנות הזאת הגיעה העונה לאחר שבאשקלון בחרו בו, גם מסיבות כלכליות וגם לאור הבנייה המאוחרת. בפועל, נציה הפך מהר מאד לאחד משחקני ההגנה הטובים בליגה. הפורוורד הוכיח את עצמו משבוע לשבוע והתאים כמו כפפה לצורת המשחק של אבי סוכר. עם היכולת לשמור שחקנים במספר עמדות הוא מיצב עצמו כסטופר הגנתי. גם היכולת ההתקפית השתפה ובמיוחד הקליעה מחוץ לקשת. תוסיפו לכל זה את העונה המוצלחת של אשקלון ותקבלו בחירה שכנראה אין עליה הרבה עוררין.
סטטיסטיקה: 5.4 נקודות (27 אחוז לשלוש, 49 אחוז לשתיים), 2.2 ריבאונדים ב-20 דקות.
תגלית העונה: עידן אלבר (הפועל כפר סבא)
עידן אלבר גבר בקרב על מספר שחקנים אחרים ובראשם חן כלפון. הגארד של כפר סבא הראה שהוא עתיד להיות שחקן מעניין. לאלבר יש עוד הרבה לאן להשתפר, אבל כבר העונה הוא הוכיח שהוא אחד הצעירים המבטיחים בארץ. על אף שקבוצתו ירדה ליגה, אלבר רשם עונה טובה וכבר מההתחלה היה ברור שהוא יהיה אחד הישראלים הבולטים בסגל הצעיר שנבנה. כעת יהיה על אלבר להציג עונה נוספת טובה בליגה הלאומית בשביל להתקדם הלאה.
סטטיסטיקה: 10.6 נקודות, 4.5 ריבאונדים, 2.5 אסיסטים ב-26 דקות.
שחקן ההגנה: ליאור קררה (הפועל גליל עליון)
לאורך כל העונה הפועל גליל עליון הייתה קבוצת ההגנה הטובה בליגה, כך שהבחירה הייתה צריכה להיות ממנה. ליאור קררה הפגין לכל אורך העונה יכולת הגנתית מרשימה, והאמת – סביר להניח שגם אם גליל לא הייתה קבוצת ההגנה הכי טובה בליגה הוא היה זוכה בתואר. קררה הוכיח שהוא מסוגל לשמור שחקנים ממספר עמדות (בדיוק כפי שניתן לראות בתמונה), והיה זה שחיפה על החסרון בזר במשך זמן רב. אחרי התקופה הקשה שעבר בעקבות הפציעה, סביר להניח שהתואר הזה ייתן לו דרייב להמשך. ואולי בכלל זה לא התואר האחרון לעונה הזאת.
סטטיסטיקה: 11.3 נקודות (32 אחוז לשלוש), 5.8 ריבאונדים, 1.7 אסיסטים ב-33 דקות.
ליאור קררה בפעולה הגנתית (צילום: לימור מלינוף)
המאכזבת: מכבי רחובות
אם היינו עורכים סקר בין כל אנשי ענף הכדורסל בישראל, אף אחד לא היה מעלה בדעתו שככה תיגמר העונה של מכבי רחובות. הקבוצה הנוצצת שנבנתה בקיץ התרסקה וירדה לליגה הארצית אחרי שלוש שנים מוצלחות בסך הכל. זה התחיל עם השחרור המוקדם של ארון ג'ונס, נמשך בפיטורים של רועי חגאי, אח"כ גם סטורם וורן עזב והגיע ברנדון באומן. יחד איתו הצטרפו גם תומר בר אבן ודניאל איידן שלא הצילו את המצב. גם מחליפו של חגאי, גורקה, פוטר וחנן הירשוביץ לא הצליח להושיע. כבר מהפתיחה היה ניתן להבחין שהעונה של רחובות הולכת למקום רע, אלא שספק אם מישהו תיאר לעצמו עד כמה רע זה יהיה. יובל נעימי ואבירם זליקוביץ' לא הצליחו להביא את עצמם לידי ביטוי וכל מה שאיפיין את רחובות בשנים האחרונות הלך לאיבוד. הקבוצה לא הראתה אופי לכל אורך הדרך והליגה הלאומית פספסה קבוצה שמקומה בהחלט בליגה. נ.ב – הם גם ריסקו את טבלת ההימורים של שמולי.
סלאומית 